טיפול בבעיות רפואיות שמקורן אינו ידוע

מהן "תופעות רפואיות בלתי מוסברות"? תופעות אלו נכנסות להגדרת הסומטיזציה ב DSM.

ד"ר זאב וינר כותב  על תחום זה כך

הפרעת סומטיזציה מוגדרת ב-DSM IV כהפרעה רב סימפטומטית, המאופיינת בכאב או במשלב של סימפטומים ממערכת העיכול, המין והנוירולוגית, המתחילה לפני גיל 30 ונמשכת שנים.[1] להפרעה ניתנו הגדרות מגוונות המשקפות זוויות ראייה שונות. Medically Unexplained Symptoms משקפת נקודת מבט גופנית רפואית בשעה ש-Functional Disorder מכוונת לפן הפסיכולוגי. ראומטולוגים יאבחנו את התופעה כפיברומילגיה בשעה שגסטרואנטרולוגים יאבחנו תסמונת מעי רגיז ורופאי מחלות זיהומיות יאבחנו יעפת כרונית פוסט-ויראלית.[2] ב-ICD 10 הסומטיזציה מסווגת גם כהפרעה נפשית וגם כמחלה גופנית, מצב המחדד את הערפול.

כל ההגדרות מנסות להתמודד עם בעיה מרכזית של סימפטום גופני ללא פתולוגיה מזוהה.

סלקובסקיס מציע לטפל ב UMS באותה דרך בה הוא מטפל בהיפוכונדריה: הוא אומר כי

Patient and therapist usually commence

assessment with very different expectations and

agendas. The therapist often believes that the

patient has a psychological problem and that

cognitive-behavioral treatment is just what they

need. Unfortunately, the patients are convinced

that they have a physical illness and that the last

thing they need is a psychological treatment

פול מציע להסביר למטופלים את תאוריה א' מול תאוריה ב':

• תאוריה א' בה מחזיק המטופל אומרת כי יש לו מחלה רצינית שעדיין לא זיהו את מקורותיה
• תאוריה ב' בה מחזיק המטפל אומרת כי יש לסייע למטופל על ידי ההבנה כי הוא מחזיק באמונות מוטעות וכי יש לעזור לו להבין אחרת את מצבו.

MBCT participants reported lower levels of fatigue (the primary clinical outcome) than the waiting-list group. Similarly, there were significant group differences in fatigue at 2-month follow-up, and when the MBCT group was followed up to 6 months post-treatment, these improvements were maintained. The MBCT group also had superior outcomes on measures of impairment, depressed mood, catastrophic thinking about fatigue, all-or-nothing behavioural responses, unhelpful beliefs about emotions, mindfulness and self-compassion

כדאי לציין כי גישת ה MBCT משתלבת היטב עם ביופידבק המאפשר למטופלים לגלות כי שליטה טובה יותר בעצמם מושגת דווקא כשהמטופל מוותר על שליטה ומאפשר לעצמו להתבונן בתגובות הגופניות שלו ולאו דווקא להלחם בהם

ה CFS ממשיכה לשמש בבריטניה כמקור לוויכוח לגבי האבחנה והטיפול. ב 2009 כותבים שני חוקרים Harvey and Wessley על המודל הפסיכולוגי להבנת ה CFS ומסכמים כי

Currently, most diagnostic criteria advice CFS should not be diagnosed when an active medical or psychiatric condition which may explain the fatigue is identified.

MAES & TWICK  לעומתם ב 2010 מזהירים בפני הנטייה להפוך את תסמונת העעיפות הכרונית לבעיה פסיכולוגית ומעלים סימני שאלה על הנזק האפשרי מטיפול  CBT המשולב בחשיפה הדרגתית לפעילות גופנית.

ב27 למאי 2012 מתפרסם מכתב למערכת האומר כך:

Since the 1970s, some 40 years, psychiatrists have dominated ME/CFS research. White has been one of the prominent psychosomatic researchers of ME/CFS, yet the underlying cause of ME/CFS remains unknown. Only very recently, following the XMRV controversy have neuroscientists, immunologists and others, started to look again at this once defined mental health disorder. Fresh studies have revealed some of the underlying biological abnormalities . It is likely that advances in neuroscience will reveal the pathogenesis and pathophysiology of ME/CFS, rather than a continuance of psychiatric approaches, which have up until now resisted a neurological model of the disorder.