השאלה "מה עובד" בטכניקה טיפולית זו או אחרת – הנה שאלה חשובה המלווה התפתחות של כל שיטה תרפואיטית. כך למשל ניתן לראות כי קוהוט מפתח אחת מהגישות הפסיכותרפואיטיות המקובלת היום כותב את הספר "כיצד מרפאת האנליזה" בנסיון להבין את האלמנטים הקוראטיבים בטיפול פסיכולוגי. בביופידבק הדבר ניתן גם לבדיקה אמפירית כפי שנראה בהמשך.
בהרצאה קצרה זו נעסוק בשאלה כיצד מושגת השליטה בתגובות הגופניות האוטונומיות באמצעות ביופידבק. קיימים הסברים שונים לכך שאנשים מצליחים בשליטה זו.
קחו למשל את העבודה עם סנסור קצב הלב והשליטה על שינויו (HRV). כפי שהשיטה מוצגת על ידי החברה המפתחת ( heartmath ) , הדרך להשיג זאת היא על ידי סוג של יצירת חוויה פנימית חיובית:
"קח פסק זמן כדי להשתחרר באופן זמני ממחשבותיך ורגשותייך הכופים את עצמם עלייך".
לעיתים מוזמן המטופל כאילו "לכבות" את הראש ולעבור להתמקד בלב
"עורר בתוכך רגש חיובי, הרשה לעצמך להרגיש הערכה אמיתית כלפי אדם מסויים, מקום כלשהו, או הרגשה של קבלה והערכה לדבר מה בחייך" (לקוח מתוך הספרים ("להשתחרר מהכעס" ול"השתחרר ממתחים" של דוק צ'ילדר ודבורה ריזמן הוצאת "אח")
גם Rollin McCarthy אחד מהחוקרים המרכזים בתחום זה (אך השייך גם הוא לחברת heartmath מציג בקטע הוידיאו המופיע כאן את התפיסה כי שנוי מצב פסיכולוגי יביא לשינוי קצב הלב.
שימו לב כי McCraty מדגיש אך ורק את חשיבות התהליך הפסיכולוגי. אך האומנם שינויי קצב הלב המדוברים קשורים בשינוי המצב הפסיכולוגי או שמא מסתתר כאן שינוי אחר – פשוט יותר – שינוי בקצב הנשימה.
במחקר שבצענו (רולניק, אורבך ורט – https://www.bf-israel.org/?p=563 ) בדקנו את תהליך הלמידה של סטודנטים את השליטה בשינויי קצב הלב. קבוצה אחת של סטודנטים קיבלה את ההוראות של החשיבה החיובית כפי שהוצגו לעיל. קבוצה שניה של סטודנטים גם היא קיבלה אותן הוראות אלא שבשלב כלשהו בנסוי (הבלוק האחרון) הם גם תודרכו לנשום בקצב של שש נשימות בדקה, זאת על ידי השמעה של מוזיקה (heartune) הכוללת הוראות נשימה.
הגרף שמופיע למטה מראה את תוצאות המחקר:
תוצאות מחקר זה מראות אם כן את המרכזיות של תהליך רצוני פריפרי (נשימות) ביצירת הוויסות של קצב הלב. יתכן אם כן כי התהליך הפסיכולוגי של "חשיבה חיובית" משפיע על קצב הלב רק בעקיפין, וכי המשתנה המרכזי הוא שינוי קצב הנשימה (המתלווה לעיתים לחשיבה חיובית)
שאלות אלו קשורות לסוגיה מרכזית בביופידבק שנחקרה כבר בראשית ימיו של תחום זה על ידי ניל מילר.
ניל מילר ועמיתיו, דיווחו כי ניתן לאמן חולדות לשלוט באופן דיפרנציאלי במספר תגובות ויסקראליות: למשל שינוי בלתי תלוי של לחץ דם וקצב לב. בעבודה אחרת הצליח מילר להראות כי ניתן ללמד חולדות להגדיל זרימת דם באוזן אחת ולהקטינה באוזן שנייה בהתאם לתוכנית חיזוקים.
מחקרם של מילר ועמיתו דיקרה מענינים במיוחד, לאור הנסיון להתמודד באופן ביקרותי עם השאלה האומנם מדובר בהתניה ישירה של תפקודים לא-רצוניים, או שמא השליטה הניצפת בתפקודים האוטונומיים למעשה מתווכת על ידי מערכות רצוניות, למשל שרירי השלד, או הנשימה (שכן נשימה עמוקה, למשל, תגרור שינוי בקצב פעימות הלב).
במטרה לשלול הסבר עקיף שכזה מילר ודיקרה נעזרו בהליך מחקרי מורכב במיוחד. הניסוי בוצע בחולדות שמערכת השרירים שלהם, לרבות אלו המעורבים בנשימה, שותקה באמצעות הסם קוררה, כך שבעת הניסוי הונשמו החולדות באופן מלאכותי. בתגובה על פעילות רצויה חוזקו החולדות באמצעות מתן גריה חשמלית לאזור במוח המסב הנאה (מחקרים קודמים מצאו כי חולדות למדו מגוון התנהגויות מורכבות כדי לזכות בגריה חשמלית באזור האמור). ממצאי המחקר הורו כי חולדות למדו לשלוט בקצב פעולת הלב בעקבות החיזוקים שקיבלו. המדהים ביותר היה לגלות כי ניתן היה לאמן חולדות להוריד את קצב הלב עד שפסק מלפעום…
עבודה זו של מילר ודיקרה נחשבת אחת ההוכחות החזקות ביותר ליכולת להתניה אופרנטית של המערכת האוטונומיות. יחד עם זאת, נסיונות לשיחזור הניסוי נכשלו, במידה לא מבוטלת בשל מורכבותה של הפרודצורה, והדיוק הרב שמחייבת עבודה המבוססת על הסם קוררה. מכאן כי האודיסאה המחקרית שביקשה לבחון את תקפותם של הגבולות המבחנים בין התניה קלאסית להתניה אופרנטית הותירה שאלה הפתחה להמשך חקירה, שתלווה אותנו בלימוד וחקר הביופידבק
עם זאת, מחקרים מרתקים אלו בשדה הפסיכולוגיה של הלמידה מהווים תרומה רבת ערך לצמיחת התחום העוסק במשוב ביולוגי. נוכל להציג את המודל הטיפולי המבוסס על ביופידבק כהתניה אופרנטית של תגובות אוטונומיות..
אף כי המודל האופרנטי עומד בבסיסו של הטיפול בביופידבק, הוא אינו מקיף את כלל התהליכים הטיפוליים באופן ממצה דיו. תהליכים קוגניטיביים, כמו הדימיון, חווית השליטה וכו', ואף תפקידם של תהליכים בין אישיים המתרחשים במפגש הטיפולי, אינם נכללים במודל ההתנייתי הפשוט.
לסיכום, השאלה מה עובד בביופידבק מלווה את התחום מראשיתו. לתלמידי אני מציע לחשוב על קיום כמה הסברים שאינם מבטלים האחד את השני. עם זאת הכרחי שהמטפל העתידי ילמד את החשיבה המחקרית שהביאה לביסוס התחום כמו למשל ניסוייו של ניל מילר.