מבוא לנוירופידבק

מדידת הפעילות החשמלית במוח (electroencephalogram – EEG) משמשת מדד לתרגול נוירופידבק. מדובר במדד מורכב, המספק מידע עשיר מחד, אך מאידך מציב קשיים ברמה הפרשנית.

נוכחות זרמים חשמליים במוח התגלתה כבר בסוף המאה הקודמת. בשנות ה20- של המאה הנוכחית ערך הנוירולוג הגרמני ברגר מדידות שיטתיות, שחשפו שינויים טיפוסיים של הפעילות החשמלית במוח במצבים שונים. גלי המוח הנמדדים משקפים פעילות אלקטרוכימית בתאי המוח. באופן כללי נוכל לקבוע כי ככל שגוברת הפעילות העצבית, המתבטאת בין היתר במידת ערות, קשב, ריכוז וכו', נמדדים גלי מוח בעלי תדר (אמפליטודה) גבוה. אפשר לסווג את גלי המוח לארבע קבוצות תדרים עיקריות: המהירים ביותר הם גלי ביתא (25-12 הרץ), כאשר חלקו התחתון של טווח זה (15-12 הרץ) מצוין כגלי SMR, הנקשרים לתפקוד תחושתי-תנועתי. בהמשך הטווח מזוהה התדר שבין 12-8 הרץ כגלי אלפא, אחריו גלי תטה (7-4 הרץ) והאיטיים ביותר, גלי דלתא, בתדרים שבין 4-0 הרץ.

גלי אלפא אופייניים למצבי רגיעה. לדוגמה, רישום גלי מוחו של מטופל העוצם את עיניו ומתרגע יאופיין בדפוס סדיר של גלים בתדירות זו. גלי ביתא אופייניים למצבי ערנות, הפניית קשב, ריכוז ואף מצבי חרדה. גלי תטה, הנמוכים יחסית בתדירותם, מאפיינים מצבי דמדומים של שקיעה בשינה, הקשורים גם לחשיבה יצירתית, לפתרון בעיות סביל (כעין "תובנה"), לחלימה בהקיץ או להלוצינציות המלוות לעתים את נקודת ההשקה שבין ערות לשינה. גלים איטיים אלו קשורים לעתים גם לתחושה סובייקטיבית של מעין ציפה דמוית טראנס, לקשיי ריכוז ולנטייה להיסח הדעת או להתנהגות נטולת מטרה. גלי דלתא, האיטיים ביותר, מאפיינים מצבי שינה. תיעוד הפעילות החשמלית מגלה כי ברגע נתון אזורים שונים במוח מאופיינים בפעילות שונה. אם כן, הסיווג לאחת מארבע הקטגוריות נקבע על-פי התדירות הבולטת ביותר של גלי המוח בנקודת זמן נתונה.

לקראת סוף שנות ה60- הפך השימוש בביופידבק המבוסס על EEG למקובל ונכרך בציפיות גבוהת באשר להשפעתו על תפקוד המוח ועל התנהגות האדם. באותה תקופה גבר העניין הציבורי והמדעי במצבי תודעה שונים, ותקוות החוקרים והמשתמשים הייתה כי תרגול להעלאת תדירות גלי אלפא יאפשר חוויית מצבי "נירוונה" ואושר תמידיים. מהר מאוד התבררו ציפיות אלו כפשטניות ולא מציאותיות, ומכשירי הEEG- הוחזרו אל המעבדות להמשך מחקר מבוקר ולפיתוח.

לקראת סוף שנות ה80- הצליח המחקר לתעד קשר בין הפעילות החשמלית במוח ובין הפרעות נוירולוגיות והתנהגותיות שונות. הישגים אלו התאפשרו במידה רבה בזכות התפתחות טכנולוגית מרשימה, שאפשרה מדידה המבחינה בין אותות הנקלטים מאזורים שונים במוח וכן ניתוח מדויק יותר של התדרים השונים.

בשנים האחרונות זכה תחום הנוירופידבק בתנופה מחודשת ובהתעניינות רבה. נבחנות אפשרויות טיפול במגוון הפרעות, ואף כי בשלב זה רק למקצתן יש ביסוס אמפירי מספק, ההתפתחויות מרתקות ומעודדות.

בראשית דרכו התמקד המחקר בבחינת השליטה בגלי המוח בקרב בעלי חיים. לדוגמה, הוכח כי אפשר לאמן חתולים לשלוט בתדר גלי המוח בעזרת גרייה מוחית המשמשת כחיזוק. מחקרים מאוחרים יותר הראו כי אנשים מסוגלים להפעיל שליטה רצונית בגלי אלפא ולהגביר פעילות מוחית שלהם. השליטה בגלי אלפא התאפשרה כאשר המטופל עצם את עיניו, ונראה כי יכולת זו מותנית בחסימת מידע חזותי. כמו כן הדגים המחקר יכולת שליטה בגלי תטה. נצפתה עלייה ברמת הדריכות והערנות בקרב מטופלים שתורגלו לדכא חלקית גלי תטה. המחקר הראה גם כי אפשר לאמן בעלי חיים ואנשים לשלוט בגלי מוח טיפוסיים לקליפת המוח באזורים התחושתיים-תנועתיים המקושרים לפיקוח על תנועה.

מדידת הפעילות החשמלית במוח מתבצעת באמצעות הצמדת אלקטרודות לראש המטופל. כדי לעקוף את ההליך המסורבל יחסית של המדידה נעזרים לעתים קרובות במעין כובע מוכן לחבישה המשובץ ב"כפתורי אלקטרודות" (מתאים במיוחד למטופלים צעירים מאוד). משתמשים בתמיסה מוליכה כדי ליצור מגע חשמלי טוב יותר בין האלקטרודה ובין שטח פני העור של המטופל.

בהשוואה למדדים אחרים העבודה עם מדידת גלי מוח מורכבת במיוחד ודורשת מומחיות של המטפל. ראשית, יש חשיבות רבה לפרישת המדידה. היות שמדידת הפעילות החשמלית במוח נעשית באופן חיצוני, היא מושפעת בעיקר מן הפעילות במעטפת החיצונית של קליפת המוח. מדובר אפוא במדד לא ספציפי, מעין הליך של מיצוע סך כל הפעילות המוחית המתרחשת ברגע נתון. מכאן ברור כי כיסוי מלא יותר של הפעילות המוחית מחייב מדידה מקפת, הנעזרת באלקטרודות רבות שיש למקם באזורים רבים ככל האפשר של הראש. שנית, מדידת EEG חשופה במיוחד לטעויות. לדוגמה, המדידה עלולה להיות מושפעת מתנועות מצמוץ העיניים או מכיווץ שרירי המצח וכו'. למשל, תנועת שרירי הפנים עלולה ליצור גלים דמויי אלפא או תטה באופן מלאכותי. לפיכך חשוב שהמטפל יהיה מיומן דיו בפירוש נתוני המדידה, כך שיוכל לזהות הפרעות אלו ולא לפרשן בשוגג כביטוי לפעילות מוחית. אחת האינדיקציות לזיהוי השפעות חיצוניות ובלתי רלוונטיות מעין אלו היא עלייה חדה פתאומית ברישום גלי המוח. מובן שחשוב שהמטפל ינחה את המטופל להקפיד להימנע ככל האפשר מתנועה במהלך המדידה.

גם מנקודת מבטו של המטופל תהליך הלמידה הנסמך על משוב גלי מוח מורכב ואינו מידי. לא בקלות לומד המטופל ליצור את דפוס גלי המוח המבוקש. תהליך הלמידה מבוסס על ניסוי וטעייה, וההישג הטיפולי יתבטא בעלייה יחסית בשכיחות גלי המוח מן הסוג המבוקש. היות שפעילות המוח מורכבת מאוד, תרגול בביופידבק אינו יוכל להוביל לשליטה מלאה בתגובה המבוקשת.

עם זאת העבודה עם מדד זה נתפשת כמושכת וכמרתקת למטופל ולמטפל כאחד, היות שהתרגול ממוקד בהשפעה ישירה על "חדר הבקרה" המרכזי (המוח), לעומת התמקדות בביטויים ההיקפיים של הפעילות המוחית (כמו מדד המוליכות החשמלית של העור ואחרים).

שימוש בנוירופידבק יעיל בטיפול באפילפסיה ובהפרעות קשב. בהמשך הפרק נדון בהרחבה בטיפול בנוירופדבק בבעיות אלו. מחקרים עדכניים מאמצע שנות ה90-, בעיקר של פנסטיין ועמיתיו, מלמדים כי אפשר להרחיב את השימוש בנוירופידבק גם לבעיות התמכרות שונות, כמו גמילה מאלכוהול, או לטיפול בפוסט-טראומה, כמו הלם קרב. החוקרים מדווחים על נתון מעניין ומרשים של שיעור הצלחות גבוה בטיפול באנשים שטופלו בשיטות אחרות ללא הצלחה. שיטת הטיפול שפנסטיין פיתח מבוססת על אימון מטופלים ביצירת דפוס גלי מוח שקיים בו שילוב מיוחד של גלי אלפא ותטה. הטענה היא שכאשר מתרחש שילוב מסוים זה, ישנה נגישות טובה יותר לתכנים פסיכולוגיים מודחקים. ההתערבות הטיפולית במקרים אלו שונה מטיפולי פידבק אחרים, בכך שהשינוי הפיזיולוגי אינו יעדה הישיר של הלמידה, כי אם אמצעי זמני ליצירת תנאים שיאפשרו פריצת דרך בטיפול.

בשנים האחרונות מצטברות בהדרגה עדויות קליניות התומכות בעובדות אלו, אך עם זאת חשוב להמשיך ולבסס את גוף הידע בעזרת כלים שיטתיים ומבוקרים, מתוך התבססות על מדגמים גדולים יותר, כדי לאפשר בחינה ביקורתית של יעילות השיטה.