המטרה בשלב ראשוני זה של הטיפול הייתה להגדיל בהדרגה את טווח התרגול. לשם כך התבקש עמוס לנסות לשלוט בתגובותיו כל זמן שהוא מחובר למחשב. פעולה זו כשלעצמה הייתה מעין תרגול התנהגותי המלווה בחיזוק מידי, שכן הישגיו אלו אפשרו לו להצעיד הקדימה את דמות ההנפשה שעל המסך במעלה מסלול חייה הווירטואליים.
כאשר עמוס לא הצליח לשלוט בתפקודים הפיזיולוגיים, היה ניסיון משותף לברר מה גרם לכך. וכך החל עמוס להתבונן בעצמו ולשאול שאלות על התנהגותו. בצורה זו תהליכים פיזיולוגיים, הנחווים בדרך-כלל כחלק טבעי מן ה"אני", הופכים בולטים ומובחנים יותר. הילד מביט ב"בבואתו" הנשקפת אליו מן המחשב, לומד לזהות את חוסר השקט שבו הוא נתון, הופך ער לתהליכים פסיכו-פיזיולוגיים רלוונטיים ומנסה להשפיע עליהם בכיוון הרצוי.
רעיון מרכזי שהנחה את הטיפול היה הרחבת נושא המשוב מעבר להתרחשות בחדר הטיפולים אל סביבת חייו של עמוס. בתום כל תרגול הודפסה עקומת למידה אישית, כך שעמוס היה יכול לשתף את הוריו בהתקדמותו. כמו כן נעזר הטיפול בדיווח יומי משותף של עמוס ושל הוריו. השתמשנו בשאלון המתאר את התנהגותו של עמוס באמצעות השוואה למגוון מכווני מטוס. המסר הטיפולי היה כי לעמוס יש מטוס טוב (פוטנציאל גבוה), אך השליטה בו דורשת שיפור. כל ערב מילאו עמוס והוריו את שאלון "המצב בתא הטייס של עמוס", שהתייחס למדדים שונים של התנהגותו (ריכוז, התפרצויות זעם, קשרים עם חברים וכו'). השאלונים הוחזרו למטפל ושימשו להערכת מידת השפעתו של הטיפול ויעילותו.
הטיפול נמשך 12 פגישות שבועיות שארכו 45 דקות כל אחת. בתום התקופה דיווחו הוריו של עמוס ומוריו על שינוי התנהגותי ניכר בכיתה ובבית ועל התרשמות חזקה כי הילד "פתאום התבגר" ומתפקד באופן המצופה לגילו. לסיכום, חרף העובדה כי ישנם יסודות פיזיולוגיים ברורים בבסיס ההפרעה, אפשר לספק לילד אמצעים שיסייעו לו למתן השפעות אלו. הטיפול ההיקפי אינו אמור לבטל את הבעיה, אך הוא מאפשר לילד לפתח כלים לשליטה עצמית.
עיקרון משותף לשיטות המסתייעות בנוירופידבק ובביופידבק היקפי לטיפול בהפרעות קשב ובהיפראקטיביות נוגע להדגמת הביטויים הפיזיולוגיים של ההפרעה ולטיפוח השליטה בהם. חשוב להבין כי אחד הקשיים בטיפול בהפרעת קשב נוגע לניסיון להסביר לילד ברמה המובנת לו, מה טיב הבעיה שממנה הוא סובל. ילדים בעלי הפרעת קשב תכופות מייחסים את קשייהם למגבלה שכלית או למאפייני אישיות שליליים. ילדים היפראקטיביים לעתים אינם מודעים דיים למידת האינטנסיביות שבה הם מתנהלים. הנוירופידבק והביופידבק יכולים לסייע באורח ניכר בדיוק בנקודה זו, בכך שהם מאפשרים מעין הצצה לתוך הגוף, המדגימה את פעילותם של תהליכים גופניים פנימיים באופן בהיר ומשכנע. בתנאים אלו ייתכן מעבר מעמדה של נבדק או של מטופל סביל לעמדה של מעין "מטפל עצמי", המטפח מודעות גוברת שבכוחה להקל את זיהוי הבעיה כצעד ראשוני והכרחי לטיפול יעיל בה.
בפרקים הקודמים נדונה סוגיית חשיבות השימוש בכלים טיפוליים מעוררי עניין כאמצעי להשגת שיתוף פעולה מצד הילד. ילדים הסובלים מהיפראקטיביות ומאימפולסיביות נוטים לאבד עניין בקלות רבה, ומכאן כי שימוש בגירויים מלהיבים ומושכי לב חיוני במיוחד כאשר מדובר בעבודה עם קבוצת ילדים זו.