טיפול ביופידבק בהפרעות חרדה: פאניקה (Panic Disorder)

הפרעת פאניקה הנה הפרעה שכיחה יחסית, קיימת טענה כי שמונה אחוז מהפניות לרופא המשפחה מקורם בהפרעת פאניקה (דורון תודר, הרפואה, אוקטובר 2006 ). וכי לעיתים קרובות הפרעה זו נעדרת את המרכיב הפסיכולוגי המודע – כלומר לעיתים אינה מכילה את חווית הפאניקה עצמה (פאניקה ללא חווית אימה או בעתה). במאמר קצר זה ננסה לטעון כי הן הגישות הדינמיות והן הגישות הקוגניטיביות נתנו מעמד פסיכולוגי מידי להפרעת הפאניקה. בעוד שלהערכתנו מדובר על הפרעה שמקורה קודם כל "התראת שווא" פיזיולוגית שיוצרת לאח"כ תחושת חרדה מבהילה. כלומר אנו נטען שמקור הבעיה הוא פיזיולוגי ולא פסיכולוגי אך ביטוייה הם פסיכופיזיולוגים ומכאן הצורך לשמוש בביופידבק.

מעניין שגם פרויד טען כי קיימות הפרעות חרדה שמקורן פיזיולוגי. הוא  טבע את המושג נוירוזת חרדה (anxiety neurosis) וזיהה שתי צורות של חרדה. הצורה האחת הייתה התחושה הדיפוזית של דאגה (worry) או אימה (dread) שמקורה במחשבה או משאלה מודחקת וניתן לרפאה באמצעות התערבות פסיכותרפוטית. הצורה השנייה של חרדה הייתה מאופיינת ע"י תחושה מציפה/מכניעה  (overwhelming) של בהלה/בעתה (panic), מלווה בתגובות אוטונומיות, כולל זעה מרובה, הגברות קצב נשימה וקצב לב,שלשול ותחושה סובייקטיבית של אימה (terror). צורה זו, עפ"י פרויד, אינה נובעת מגורמים פסיכולוגיים אלא הוסברה כתוצאה ממבנה פזיולוגי…אומנם פרויד חיבר מבנה פיזיולוגי זה לליבידו ולפעילות מינית – אבל לצרכינו חשובה ההבנה כי לא לכל בעיה שביטוייה פסיכולוגים יש בהכרח בסיס פסיכולוגי.

ועם זאת כפי שנראה מייד יש בהחלט מקום להתערבות פסיכולוגית או פסיכופיזיולוגית. קיימת היום הסכמה כי שלוב של טכניקות קוגניטיביות (המבוססות על שינוי הדיאלוג הפנימי שלהמטופל) וטכניקות של חשיפה (שבעצם מלמדות את המטופל כי הוא יכול להתמודד עם החרדה) הן אפקטיביות. עם זאת הנסיון שלנו מראה כי לעיתים קרובות יש צורך בשלוב של משוב ביולוגי בשל הסיבות הבאות:

1. בשלב הפסיכו-חינוכי הביופידבק מהווה מעין Experiential Psycho-education . המטופל שצריך להבין כי הסימפטומים המפחידים שהוא חווה אינם בהכרך התקף לב, או שגעון – יוכל להשתכנע ולקבל יותר את תפקיד המחשבות האטוטמטיות כאשר יקבל הדגמה באמצעות הביופידבק על הקשר בין מחשבות לתחושות גופניות
2. בשלב תרגול טכניקות הרגיעה: שנים של נסיון קליני מלמדים כי הן המטפל והן המטופל מקצרים את שלב התרגול לעיתים משום ההשערה שהמטופל כבר למד את השיטה. מכשיר הביופידבק מקל כאן על שלב לימוד ותרגול טכניקות הרגיעה בשל הסיבות הבאות:
   • בשלב הלמידה מאפשר המכשור לת פידבק מדוייק על איכות התרגול (למשל של הנשימה: האם זו נשימת בטן או נשימת חזה, מהו קצב הנשימה, ומה היחס בין הכנסת האוייר להוצאתו.
   • למטפל ולמטופל מעניק המכשור מעין "מרווח" או "גורם שלישי", שמאפשר להם להרגיש יותר בנוח בסיטואציה האינטימית משהו של לימוד שליטה גופנית כאשר המטפל נותן הנחיות הקשורות בגופו/גופה של המטופל/ת. ההתמקדות בגורם השלישי מקילה מאוד על מצב זה.
   • הרבה מטפלים קוגניטיבים מצמצמים את התרגול משום שהוא לעיתים "משעמם" מכשור הביופידבק נותן למטפל עניין בכך שהוא מראה לו כיצד שינויים קלים בדרך דיבורו משפיעים על תהליכים פנימים של המטופל
   • עבור המטופל יוצר הביופידבק מעין "חדר כושר מנטלי, בוה הוא מתאמן בהקטנת תגובות הלחץ. העובדה שמכשור הביופידבק מאפשר מעין מדידת ההתקדמות – מסייעת למוטיבציה של המטופל.
3. בשלב החשיפה מאפשר מכשור הביופידבק תהלכים שלא היו מתאפשרים בלעדיו:

• • העובדה שהשלב הפסיכוחינוכי  בוצע באמצעות "הוכחות" ברורות – מאפשרת למטופל להאמין ייותר לדברי המטפל לגבי החשיבות של שינויי דרכי חשיבתו
  • התרגול החוזר ונשנה באמצעות הסנסור – הפך למעין טבע שני המאפשר למטופל להאמין שיש לו כלי בו הוא יכול להשתמש ברגעי לחץ
  • מטופל לעיתים ינסה למנוע או לעצור את החשיפה בשל פחד ש"קורה משהו לליבו" או שמצבו הפיזיולוגי הוא בכי רע. מתן המשוב האוביקטיבי מאפשר הפרכה של חרדות אלו, ולאפשר למטופל להבין כי "הרבה מהחרדה מקורה בראשו". בארלו בספרו clinical handbook of psychological disorders. מצביע אומנם על הקושי הטכני של מדידות פסיכופיזיולוגיות – אך בהחלט מציע גם על יתרונותם.