1. (1-2 מפגשים) הערכה פסיכולוגית.
2. (1-2 מפגשים) הערכות של תגובות לחץ והירגעות.
3. (1 מפגש) הערכה של הנשימה.
4. (1 מפגש) דיון עם המטופל אודות תוצאות ההערכות השונות, תכנית טיפול ופסיכו-חינוך של המטופל בנושא ההפרעה וטיפול בביופידבק.
• הבניה של תכנית טיפולית בהתבסס על תוצאות ההערכות שהתקבלו מן השלבים הקודמים ועל ההמלצות לטיפול בהפרעת פאניקה (ביופידבק נשימתי).
• בקשו מן המטופל להתחיל לנהל מעקב, יומן סימפטומים, בכדי למפות את הטריגרים ולעקוב אחר התקדמות הטיפול. ודאו כי אתם עוברים עם המטופל על היומן שלו מהשבוע החולף בכדי לחזק ולתרגל את ניהול המעקב.
• נהלו דיון עם המטופל בנוגע לרציונל של התוכנית הטיפולית שהצעתם. כאשר המטופל מבין ומתחייב לטיפול המוצע, סביר יותר שישתף פעולה עם כל ההיבטים בטיפול. להלן דוגמה של מה ניתן לומר למטופל כהצגה של הפרעת פאניקה והטיפול בביופידבק:
אנו יודעים כי הפרעת פאניקה יש גם משפיעה פסיכולוגית ופיזיולוגית. רבים מהסימפטומים שלך הם גופניים מטבעם, אבל הם גם מלווים במחשבות ורגשות שליליים. לנשימה שלך יש קשר לתסמינים הפיזיולוגיים שאתה חווה. אנחנו יודעים ממחקרים שאנשים שסובלים מהפרעת פאניקה נוטים לנשימת יתר, לעתים קרובות באופן בסיסי, ובמיוחד במהלך ומיד לאחר התקף חרדה. נשימת יתר היא סוג נפוץ של הפרעה בנשימה כשאנשים נושפים יותר מדי פחמן דו חמצני. מדוע חשוב לנו הפחמן הדו חמצני? רוב האנשים מכירים את החשיבות של חמצן, אבל מניחים כי פחמן דו חמצני הוא משהו שאנחנו צריכים להיפטר ממנו. זה נכון שחייב להיות לנו מספיק חמצן וכי יותר מדי פחמן דו חמצני הוא אכן לא בריא. ואולם, אנחנו זקוקים גם לרמה מספקת של דו תחמוצת הפחמן בדם. פחמן דו חמצני אחראי לשמירת האיזון לכימיה של חומצה-בסיס בדם. נשיפה של יותר מדי פחמן דו חמצני משבשת איזון זה, וכתוצאה מכך לא מספיק חמצן וגלוקוז מגיעים למוח ואיברים אחרים, נוצר חוסר איזון של אלקטרוליטים, ושינויים נוספים. אתה חווה שינויים אלה כסימפטומים פיזיולוגיים, רגשים וקוגניטיביים כשאתה בנשימת יתר וכאשר אתה בפאניקה. קוצר נשימה, דפיקות לב, חוסר תחושה או נימול בידיים או ברגליים, אי יציבות, סחרחורת, ותחושות של חוסר ממשות כולם סימפטומים של פאניקה ונשימת יתר. ביופידבק יכול לעזור לך לזהות שאתה בנשימת יתר ולתקן את המצב על ידי שינוי הנשימה שלך והעלאת רמות של פחמן דו חמצני. בעזרת ההערכות שביצענו, למדנו כיצד הגוף שלך מגיב ללחץ ולהרפיה, ועל הנשימה שלך בשגרה ובמצב לחץ. כעת, בהתבסס על התוצאות נבנה תכנית טיפול מותאמת לאופן שבו גופך מגיב. בנוסף, אלמד אותך טכניקות mindfulness כדי לשפר את תוצאות אימון הביופידבק שתעבור. אחת המיומנויות החשובות ביותר בביופידבק היא היכולת להיות מודעים למה שקורה בגוף שלנו, כדי לאפשר לשינוי לקרות ללא מאבק, אשר רק יגביר את תגובת הלחץ הפיזיולוגית. הדבר חשוב במיוחד עם נשימה, מאחר שמאבק עם הנשימה שלך עלול להוביל לנשימת יתר. מיומנויות mindfulness יסייעו לך לחולל שינויים מועילים ללא מאבק.
5. (2-3 מפגשים)
• הצגה של תחום המינדפולנס למטופל.
• לימוד קשיבות (מינדפולנס) לנשימה.
• מודעות לתחושות גופניות, ו/או
• קשיבות למחשבות, רגשות ותחושות פיזיולוגיות.
• מתן משימות לתרגול בבית עם מעקב, במידת האפשר. קבעו משך ותדירות מטרה לתרגול שיהיו ריאליים מבחינת המטופל. הקפידו לבדוק השלמת משימות בית בתחילת כל מפגש.
6. (1.5-3 מפגשים) תרגול נשימה סרעפתית "נמוכה ואיטית". עברו עם המטופל על הפיזיולוגיה של נשימה ושל נשימת יתר.
7. (1-2 מפגשים) הציגו קוצב נשימה בכדי למטופל להאט את הנשימה שלו. המשיכו בהתבוננות קשובה על הנשימה.
8. (1-2 מפגשים) תרגול של התחושות שמעוררת נשימת יתר.
9. (1-2 מפגשים) מציאת רפלקס הנשימה.
10. (1-3 מפגשים) תרגול של נשימה תקינה במצבים או במהלך משימות שעלולות להוביל לנשימת יתר, בהתבסס על שאלון נשימה, דפי מעקב וההערכה של הנשימה שבוצעה.
11. (2-4 מפגשים) תרגול של תשומת לב קשובה למחשבות, רגשות ותחושות גופניות קשות, שעלולות לעורר פאניקה. נטרו רמות CO2 ולמדו את המטופל לשמר מאזן נשימתי תקין בזמן מחשבות, רגשות ותחושות אלו. צעד זה דומה מאד לחשיפה אינטרוספטיבית בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי בפאניקה.
12. (2-5 מפגשים) המשך מעקב אחר מיומנויות נשימה. שקלו להוסיף תרגול HRV לנשימה בתדר תהודה בשלב זה. במידה שפרופיל תגובת הלחץ הצביע על מתח שרירי או מוליכות עורית מוגברת (SC), או טמפרטורה נמוכה, עקבו אחר אותות אלו בכדי לבדוק אם התגובה הבלתי מסתגלת עדיין קיימת. אם כן, שקלו להוסיף את הפרוטוקולים המתאימים (אופציונלי).
13. (2-4 מפגשים) תאמו מפגשי מעקב, במרווחים של מספר שבועות אחד מהשני, על מנת לבדוק התקדמות בתהליך ושימור ההישגים.

1. (1-2 מפגשים) הערכה פסיכולוגית.
2. (1-2 מפגשים) הערכות של תגובות לחץ והירגעות.
3. (1 מפגש) דיון עם המטופל אודות תוצאות ההערכות השונות, תכנית טיפול ופסיכו-חינוך של המטופל בנושא ההפרעה וטיפול בביופידבק.
• הבניה של תכנית טיפולית בהתבסס על תוצאות ההערכות שהתקבלו מן השלבים הקודמים ועל ההמלצות לטיפול בהפרעת חרדה מוכללת.
• בקשו מן המטופל להתחיל לנהל מעקב, יומן סימפטומים, בכדי למפות את הטריגרים ולעקוב אחר התקדמות הטיפול. ודאו כי אתם עוברים עם המטופל על היומן שלו מהשבוע החולף בכדי לחזק ולתרגל את ניהול המעקב.
• נהלו דיון עם המטופל בנוגע לרציונל של התוכנית הטיפולית שהצעתם. כאשר המטופל מבין ומתחייב לטיפול המוצע, סביר יותר שישתף פעולה עם כל ההיבטים בטיפול. להלן דוגמה של מה ניתן לומר למטופל כהצגה של הפרעת חרדה מוכללת והטיפול בביופידבק:
אנו יודעים כי הפרעת פאניקה יש גם משפיעה פסיכולוגית ופיזיולוגית. רבים מהסימפטומים שלך הם גופניים מטבעם, אבל הם גם מלווים במחשבות ורגשות שליליים. לרמת המתח השרירי שלך יש קשר לתסמינים הפיזיולוגיים שאתה חווה. אנחנו יודעים ממחקרים שאנשים שסובלים מהפרעת חרדה מוכללת נוטים למתח שרירי מוגבר, כאשר לעתים קרובות הם אינם מודעים למתח זה. ביופידבק יכול לעזור לך לזהות כשהשרירים שלך מתחילים להתכווץ ולתקן את המצב על ידי שחרור מתח זה לפני שהוא מוביל לכאבים ולסימפטומים נוספים של חרדה. בעזרת ההערכות שביצענו, למדנו כיצד הגוף שלך, כולל השרירים שלך, מגיבים ללחץ ולהרפיה. כעת, בהתבסס על התוצאות נבנה תכנית טיפול מותאמת לאופן שבו גופך מגיב. בנוסף, אלמד אותך טכניקות mindfulness כדי לשפר את תוצאות אימון הביופידבק שתעבור. אחת המיומנויות החשובות ביותר בביופידבק היא היכולת להיות מודעים למה שקורה בגוף שלנו, כדי לאפשר לשינוי לקרות ללא מאבק, אשר רק יגביר את תגובת הלחץ הפיזיולוגית ויעלה את המתח. מיומנויות mindfulness יסייעו לך לחולל שינויים מועילים ללא מאבק.
4. (2-3 מפגשים)
• הצגה של תחום המינדפולנס למטופל.
• לימוד קשיבות (מינדפולנס) לנשימה.
• מודעות לתחושות גופניות, ו/או
• קשיבות למחשבות, רגשות ותחושות פיזיולוגיות.
• מתן משימות לתרגול בבית עם מעקב, במידת האפשר. קבעו משך ותדירות מטרה לתרגול שיהיו ריאליים מבחינת המטופל. הקפידו לבדוק השלמת משימות בית בתחילת כל מפגש.
5. (1.5-3 מפגשים) תרגול נשימה סרעפתית "נמוכה ואיטית". עברו עם המטופל על הפיזיולוגיה של נשימה ושל נשימת יתר.
6. (1-2 מפגשים) הציגו קוצב נשימה בכדי למטופל להאט את הנשימה שלו. המשיכו בהתבוננות קשובה על הנשימה ומודעות לתחושות גופניות.
7. (1-2 מפגשים) למדו הירגעות מבוססת הרפיה. אם המתח גבוה מאד, השתמשו בהירגעות עם מטרות ביניים על מנת לשפר את האימון.
8. (2-3 מפגשים) למדו זיהוי מתח וזיהוי מתח מינימלי.
9. (1-2 מפגשים) למדו נטרול של שריר.
10. (3-6 מפגשים) המשך מעקב אחר מיומנויות הרפית שרירים. במידה והסימפטומים נמשכים, שקלו להוסיף תרגול HRV לנשימה בתדר תהודה בשלב זה. במידה שפרופיל תגובת הלחץ הצביע על מוליכות עורית מוגברת (SC) או טמפרטורה נמוכה, עקבו אחר אותות אלו בכדי לבדוק אם התגובה הבלתי מסתגלת עדיין קיימת. אם כן, שקלו להוסיף את הפרוטוקולים המתאימים (אופציונלי).
11. (2-4 מפגשים) תאמו מפגשי מעקב, במרווחים של מספר שבועות אחד מהשני, על מנת לבדוק התקדמות בתהליך ושימור ההישגים.

1. (1-2 מפגשים) הערכה פסיכולוגית.
2. (1-2 מפגשים) הערכות של תגובות לחץ והירגעות.
3. (1 מפגש) דיון עם המטופל אודות תוצאות ההערכות השונות, תכנית טיפול ופסיכו-חינוך של המטופל בנושא ההפרעה וטיפול בביופידבק.
• הבניה של תכנית טיפולית בהתבסס על תוצאות ההערכות שהתקבלו מן השלבים הקודמים ועל ההמלצות לטיפול בהפרעת דחק פוסט-טראומטית (אימון HRV).
• בקשו מן המטופל להתחיל לנהל מעקב, יומן סימפטומים, בכדי למפות את הטריגרים ולעקוב אחר התקדמות הטיפול. ודאו כי אתם עוברים עם המטופל על היומן שלו מהשבוע החולף בכדי לחזק ולתרגל את ניהול המעקב.
• נהלו דיון עם המטופל בנוגע לרציונל של התוכנית הטיפולית שהצעתם. כאשר המטופל מבין ומתחייב לטיפול המוצע, סביר יותר שישתף פעולה עם כל ההיבטים בטיפול. להלן דוגמה של מה ניתן לומר למטופל כהצגה של הפרעת דחק פוסט טראומטית והטיפול בביופידבק:
PTSD היא הפרעה המשפיעה על התפקוד שלך בתחומים רבים. מערכת העצבים האוטונומית האחראית על ויסות קצב הלב שלך, לחץ הדם, הנשימה, חום, מערכת העיכול, עשויה לצאת מוויסות במקרים של לחץ כרוני. השינויים הפיזיים שקורים בעקבות PTSD דומה ללחץ כרוני, כך שתגובת fight-or-flight מופעלת באופן כרוני וקיים קושי בכיבוי שלה. לדוגמה, קצב הלב שלך במנוחה ו/או מוליכות העור הבסיסית שלך עשויים להיות גבוהים מהרגיל. כאשר זה קורה, הענף הסימפתטי של המערכת העצבים האוטונומית שלך, אשר מפעיל את תגובת הלחץ, נמצא בפעילות יתר, בעוד שהענף הפארא-סימפתטי של מערכת העצבים האוטונומית שלך אינו פעיל מספיק ולכן אינו יכול ללחוץ על הבלמים כראוי ברגע שתגובת הלחץ מופעלת. לכן, גם אם לא קורה שום דבר מלחיץ במיוחד, הגוף שלך נמצא בהתכוננות ללחימה או בריחה. ביופידבק יכול לעזור להחזיר את האיזון במערכת העצבים האוטונומית ולעזור לך להסדיר את תגובת לחץ ואת מיומנות תגובת ההירגעות ולחיצה על הבלמים במידת הצורך. בעזרת ההערכות שביצענו, למדנו כיצד הגוף שלך, כולל השרירים שלך, מגיבים ללחץ ולהרפיה. כעת, בהתבסס על התוצאות נבנה תכנית טיפול מותאמת לאופן שבו גופך מגיב, אשר תכלול אימון ביופידבק על ידי שינוי בקצב לב (HRV). בנוסף, אלמד אותך טכניקות mindfulness כדי לשפר את תוצאות אימון הביופידבק שתעבור. אחת המיומנויות החשובות ביותר בביופידבק היא היכולת להיות מודעים למה שקורה בגוף שלנו, כדי לאפשר לשינוי לקרות ללא מאבק, אשר רק יגביר את תגובת הלחץ הפיזיולוגית ויעלה את המתח. מיומנויות mindfulness יסייעו לך לחולל שינויים מועילים ללא מאבק.
4. (2-3 מפגשים)
• הצגה של תחום המינדפולנס למטופל.
• לימוד קשיבות (מינדפולנס) לנשימה.
• מודעות לתחושות גופניות, ו/או
• קשיבות למחשבות, רגשות ותחושות פיזיולוגיות.
• מתן משימות לתרגול בבית עם מעקב, במידת האפשר. קבעו משך ותדירות מטרה לתרגול שיהיו ריאליים מבחינת המטופל. הקפידו לבדוק השלמת משימות בית בתחילת כל מפגש.
5. (0.5 מפגש) דיון אודות הפיזיולוגיה של נשימה ונשימת יתר.
6. (1.5-3 מפגשים) תרגול נשימה סרעפתית "נמוכה ואיטית".
7. (1 מפגש) דונו ברציונל של אימון HRV וקבעו את שיעור קצב התהודה של הנשימה.
8. (2-5 מפגשים) תרגול HRV בנשימה בקצב תהודה.
9. (2-5 מפגשים) המשך מעקב אחר מיומנויות HRV ונשימה. במידה שפרופיל תגובת הלחץ הצביע על מתח שרירי או מוליכות עורית מוגברים, או טמפרטורה נמוכה, עקבו אחר אותות sEMG, SC וטמפרטורה בכדי לבדוק אם התגובה הבלתי מסתגלת עדיין קיימת. אם כן, שקלו להוסיף את הפרוטוקולים המתאימים (אופציונלי).
10. (2-4 מפגשים) תאמו מפגשי מעקב, במרווחים של מספר שבועות אחד מהשני, על מנת לבדוק התקדמות בתהליך ושימור ההישגים.