שעורי הבית הנם חלק מהטיפול ןלכן נראה אותם כפאזה נוספת בתהליך. פאזה זו אינה קורית אומנם בזמן הפגישה אך היא חלק אינטגרלי של שיטת הטיפול. הנחת הייסוד של השיטה היא כי כדי להשיג שנוי בדרך בה האדם מווסת את עצמו יש צורך בתרגול רב. לכן יש חשיבות רבה ביותר לבצוע תרגול מחוץ לקליניקה בתדירות רבה ככל האפשר.
שעורי בית אלו מאתגרים את מוטיביצית המטופל לבצע שינוי משמעותי בחייו. המטפל יסביר כי פגישה או שתים בשבוע אינן מספיקות כדי לשנות דפוסים שנוצרו לאורך החיים.
שעורי הבית ישתנו במהלך שלבי הטיפול השונים. בשלב ההיכרות המטופל יתבקש לרשום את הנושאים המטרידים או כפי שהוא חווה את זה ב Real Time בביתו או בעבודתו. הכוונה היא לא רק ל,"יומן סימפטומים" אלא גם לצאת ל"צייד בעיות", מקום שמזמין את המטופל להסתכל על בעיותיו כמשהו חיצוני לו "ולתפוס אותם" על מנת להביא אותם להתבוננות משותפת בטיפול.
בשלב למידת טכניקות הרגיעה, יתבקש המטופל לתרגל – לפחות פעמיים ביום את הטכניקות שלמד. חשוב לבקש ממנו זאת רק לאחר שביצע את השיטה בצורה משביעת רצון בקליניקה. בהמשך נוכל לצייד אותו בסוג כזה או אחר של Home trainer. מאמן זה יכול להיות כלי המזכיר את השיטה באמצעות הנחיות אודיטוריות, (קלטת או קובץ קול למחשב) או גם ויזואלית קלטת וידאו או CD עם הנחיות הרפייה. בעידן הסלולרי ניתן גם לחשוב על שליחת הנחיות הרפייה לתא הקולי של המטופל כך שיוכל לתרגל את השיטה בכל מקום!
בשלב ההכללה יתבקש המטופל לבצע את תרגילי הרגיעה סמוך או בעת חווית הלחץ או החרדה.בשלב זה וגם בשלב הקודם ניתן לצייד אותו גם במכשיר משוב ביולוגי נייד או מאמן ביתי שיאפשר לוודא את הביצוע התקין של התרגיל. המטופל יוכל גם לשלוח את התוצאות בדואר אלקטרוני ובכך להמשיך מעין מעקב התקדמות גם מעבר לשעות הטיפול. שיטה נוספת שניתן לשקול אותה היא תרגול חי דרך האינטרנט, אם כי שיטה זו הנה בזבזנית מאד מבחינת זמן מטפל. נושא זה מתקשר גם לשעורי הבית שינתנו בשלב הסיום ולאחריו – בשלב זה הטיפול יתחיל להתפרס על מרחקים גדולים יותר בין פגישה לפגישה ריווח זה של הפגישות יחייב עבודה עצמית אינטנסיבית יותר של המטופל. כדי לשמור על הקשר הטיפולי גם בהעדר מגע פיזי. ניתן יהיה לבצע מספר פגישות וירטואליות – דרך האינטרנט או לחלופין, מה שנראה יותר נוח ונכון קונצפטואלית – לבקש מהמטופל שישלח דיווח אחת למספר ימים על מצבו והתקדמותו.
על אף החשיבות הרבה שהמטפל מייחס לשעורי הבית, קורה לעיתים מאד קרובות שהתרגול הוא חלקי או לא קיים בכלל. המטפל ייטיב לעשות אם יקשיב היטב לסיבות שמנעו את התרגול בבית. כדאי לשים דגש על רגעים של "וויתור או ייאוש" הנובעים מתחושה של לא ביצעתי כבר יום או יומיים אז אין טעם להמשיך. הדיאלוג הטיפולי על תהליכים אל של ייאוש והרמת ידים הם חשובים לא פחות מאשר התרגול עצמו. השלוב של קשר טיפולי טוב, מוטבציה נכונה של מטופל, ויכולת טכנולוגית לשמור על קשר גם בהעדר מפגש יאפשרו למטופל "לקחת עצמו בידים " ולהתחיל שינוי בדרך בה הוא מנהל את חייו.